יום כיפור

יום כיפור.

"ברגע אחד של הכרה ערה

המערכת נרגעת"

שמעתי משהו נחמד ליום כיפור:

אדם מגיע לראשונה

למכונה לשטיפת מכוניות.

הוא מסביר לבעל המקום:

זו פעם ראשונה שלי,

תסביר לי בדיוק,

אני לא יודע מה אני צריך לעשות.

אומר לו בעל המקום:

מה צריך לעשות?

שום דבר.

אתה יכול לדומם מנוע,

לשים על ניוטרל,

ולהמתין שהמכונה

תעשה את שלה.

כך גם יום כיפור.

מה צריך לעשות?

שום דבר.

לדומם מנוע,

לשים על ניוטרל,

ולתת לכוחו הרוחני של היום

לעשות את שלו.

"עיצומו של יום מכפר"

"לא הכל בזכותך

ולא הכל בגללך"

מרגיעה ימימה

את כל ה"ילדות" בתוכנו

אשר בדמיון של שליטה.

אפשר לנוח,

לדומם מנוע,

ניוטרל,

ולתת ליום לעשות את שלו.

"כשנמצאים בהכרה

למתנה הזו

שאת מאפשרת לעצמך"

יום כיפור

כמו מתנה שאת מאפשרת לעצמך.

שלא כמו צומות אחרים

שמגיעים בהקשר של חורבן וכאב,

כאן הצום הוא כמו

נתינה לעצמך.

כמו שבת,

לשבות,

לזוז מההרגלי

ולתת לך זמן שקט

עם עצמך.

בלי הסחות,

בלי ריצה לפיצויים,

נפגשת איתך

על נקי (ביחסי המתאפשר),

ומכירה ונזכרת שוב

ביש בך,

המהותי.

"והשמחה שיש מיום כיפור

היא מהאפשרות שיש לנו

להתקרב"

טֹוב לָאָדָם / זַלְמָן שַׁזָּר

טֹוב לָאָדָם הֱיֹות פַּעַם בָּדָד.

לֹא סֵפֶר, לֹא רֵעַ, לֹא צִבּוּר

וְלֹא פְּרָט,

רַק הוּא עִם לִבּוֹ, עִם הַלֵּב

רַק בִּלְבַד.

טֹוב לָאָדָם הֱיֹות פַּעַם בָּדָד.

וְטוֹב כִּי יֵצֵא פַּעַם רֵיק מִנְּכָסָיו.

לֹא בַּיִת, לֹא שָׂדֶה, לֹא נִדְרָשׁ,

לֹא חַיָּב.

רַק יַקְשִׁיב אֶל לִבּוֹ

וְיַחֲרִישׁ חֶרֶשׁ רַב.

טֹוב כִּי יֵצֵא הָאָדָם מִנְּכָסָיו,

כִּי יָקְשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְיָבִין לְחַיָּיו

וְיֵדַע אֲשֶׁר יֵשׁ,

וְיָחוּשׁ מַה חַיָּב.

גמר חתימה טובה,

גליה