נוסעים במכונית אל הים רק שנינו אהוב ליבי ואני כך יצא כמו הזדמנות מתוקה מחוץ לענייני הילדים מחוץ לענייני העבודה שנינו בתוך המכונית נושאת הבשורה של חיבור והתקרבות ואהבה. ואני קולטת שאני בכלל לא שם אני לא בהתקרבות וחיבור וכל זה אני בכלל מתבוננת עלינו שנינו במכונית מבעד לחלון הסגור והמזגן והרדיו בשיפוט וחושבת לעצמי איך למען השם התחברנו שני הפכים הרי אפשר לצאת מן הדעת וחבל נורא שהוא לא יכול להיות פשוט קצת יותר אני !!! אני אוהבת חלון פתוח הוא אוהב מזגן. אני אוהבת לשים מוסיקה הוא או

28 שנים שאנחנו יחד מחצית חיי שאני איתך ואני חושבת על זה שמכאן מנקודה זו זה יתארך ויגדל להיות מרבית חיי שאני איתך יותר מאשר חיי בנפרד רק איתי, זוגיות. אני צופה כמו מופתעת לגלות שיש מקומות שמתאפשרים לי להגיע אליהם לגעת בהם לתת בהם אור לומר אותם רק עכשיו ואני מזהה אותם את הניצנים האלו שמופיעים כעת ירוקים והם לא במקרה פוף ניצנים הם מופיעים והם תוצאה שלנו של התפתחות שלך ושלי . אבל למה רק עכשיו לא יכולת לפני עשר שנים ? לא גם לא לפני עשרים שנה . יש קצב לצמיחה אני מרגיעה את ליבי ומסכ

מזל שהתרחקתי שהצלחתי לצעוד הרחק מהסבך מההסתבכות בנינו שיכולתי להיות ברגע ער יחסי שכעת כל הטוב נורא מוסתר ומכוסה ולהתרחק עד שתנועה חדשה תתאפשר תנועה שהיא יותר בגילוי כעת כמו הכל פוער פער משרת את הפער בשרות הפער וכואב בלב. צועדת בצעדים נמרצים הרחק מהסבך הרחק מהסערה אל הירוק המרחיב שבחוץ אל הירוק של חודש שבט וכל המילים כל המילים שרציתי שיאמרו לי שרציתי לשמוע התחלתי לומר אני אלי בחום צועדת אותן ומתרחקת לפחות עד העץ ועד סוף שביל הפרות ואפילו יותר והמילים החסרות שהיו כל כך חסרות עב

כל בוקר הייתי קמה בדירתנו שברחוב הגלבוע בתל אביב ושואלת את יניב מתי הוא כבר יתחתן איתי וכל פעם יניב היה חומק כך או כך או כך וזה לא שלא היה ברור לנו ולי ולו שנעשה זאת מהרגע הראשון שהתחברנו ושאנחנו אוהבים לנצח נצחים זה רק שהוא התמהמה ואני הייתי נחושה שמישהו כבר יציל אותי למען השם מעצמי מסערות נפשי מהעליות והירידות והטלטלות של חיי, מכל זה . ויום אחד באמצע ריב לוהט ודרמטי כמו שרק שני שחקנים שזה עתה סיימו את ניסן נתיב יכולים לו הוא שלף טבעת שזה עתה קנה במורד רחוב שיינקין השכן וכך