יום האשה

יום האישה.

כבת לאמא פמניסטית

במשפחה פמניסטית

שלקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלה

קוראים הסופראג'יסטיות (ע"ש התנועה הראשונה למאבק לזכויות נשים)

כשהגעתי ללימוד של ימימה

כל זה קיבל זווית נוספת

כיוון נוסף של הסתכלות והעמקה,

תנועה שהעיקר בה אינו המאבק החוצה

אלא ההתקרבות פנימה

העיקר בה אפילו אינו השיוויון

ששם שוב את המיקוד בחוץ

בהשוואה למישהו אחר,

עיקרה לגלות אותך,

אַת הנושא,

מבפנים,

לא בהשוואה עם אף אחד,

וגם לא בהצטדקות, ובמאמץ

כמו אין צורך ל'גייס'

את כל ההיסטוריה

כדי להצדיק ולגבות אותך

את מגובה בכל מקרה,

על ידך, מעצם קיומך,

יש לך מקום,

ומותר לך - את היא זו

המתירה את הכבלים

וגם בישרות לב

את היא זו שלעיתים אוסרת,

כך שבעצם מתגלה

שבכוחך להיות

אשת החילוץ של עצמך,

כמו נבנה בתוכך אט אט

מבנה יציב

להתקרבות אליך,

כנושאת מקום אישי,

עומדת על רגליך,

מכירה בטוב שבך שלא תלוי ומותנה,

שלא שייך לשום השוואה,

כוחך נמצא וממתין לך לגילוי

והוא לא על חשבון אף אחד

וגם אף אחד לא

באמת יכול להחסיר ממנו,

"יש לך זכות לקיום מבלי להצטדק"

אלו מילים מאוד פנימיות, מאוד עמוקות

ששייכות לזכות לקיום,

ימימה שהייתה אישה וצדקת

והביאה לעולם תורה נשית, לבבית,

מלאה באהבה,חום הלב, רכות, מלאה במקום אישי וזקיפות קומה ואפשרות להשמיע קול ורצון

הניחה לנו כמו הזמנה לגלות אותך

ואת איכותך המיוחדת

זו שהגעת איתה לעולם

לא במאבק או דרך דחיית האחר

היא שייכת להתקרבות אלייך פנימה

להשתייכות בתוכך.

אני מרגישה שבמפגש שלי עם

הלימוד של ימימה שהתחיל

לפני 15 שנה משהו עמוק ממשיך ונבנה

שמאפשר לי לגלות את האיכויות הנשיות שאני נושאת בפנימיותי ולשמוח בהם,

פחות להאבק בהם בהסתכלות מחסירה, פחות להשוות עם האחר -

למה הוא לא כמוני למה אני לא כמוהו...

הזמנה באמת לפגוש אותי

קודם כל אותי

ואז גם את הגבר שלצידי

על נקי

מפגש בין שניים

עם פחות סיפור

וערבוב זמנים

ויותר מקום

והתקרבות

אני על מקומי

והוא על מקומו.

"היא נותנת את הרגש כי האור של הלב

מזין אותה היא לא זקוקה להיות שייכת לעוד אחד כדי להיות עומדת על רגליה...כי הקיום הזה הוא יומיומי "

יום יום, יום האישה

כי הקיום הזה הוא יומיומי.

בתמונה כל ה'סופראג'יסטיות' האהובות שלי